כשתשאלו הורים לתאומים מהו הרגע המכונן בחיי ההורות הזו, רובם יספרו על הרגע בו הם גילו שהם בהיריון תאומים.
ואם לא, אז אחרי שתשאלו על רגע הגילוי של ההיריון הכפול, פתאום יציף אותם הזכרון והם ישמחו לחלוק את הרגע הזה, מתוך הבנה שהם די הדחיקו אותו וניסו להיות בהוקרת תודה ובשמחה גלויה, מתוך פליאה שמישהו בעצם מתעניין ברגע מאד משמעותי ודרמטי בחיי המשפחה שלהם.
כי עמוק בפנים, כמעט כל ההורים לתאומים, יספרו שכאשר גילו שהם נושאים תאומים בבטנה של האם, הם נתקפו בסוג של חרדה.
בעוצמות שונות, אבל החרדה בהחלט היתה שם.
נכון, היא גם מהולה בשמחה, הפתעה נעימה אפילו (במיוחד אצל הזוגות שהגיעו לרגע הזה אחרי תקופה ארוכה של טיפולי פוריות.. כן, כן, סטטיסטית הם משתייכים לקבוצה הגדולה באוכלוסית התאומים), אבל אחרי ההתרגשות התחילו להתגנב פנימה גם החששות והפחדים, והם לא מיהרו לצאת משם. נהפוכו, הם רק הלכו והתעצמו, והתגלו אפילו כנכונים אחרי הלידה.
"איך אני אצליח לשאת תאומים תשעה חודשים?
זה בטח כבד בצורה בלתי נסבלת. אני לא אעמוד בזה"
"הרופאים מתייחסים לזה כהיריון בסיכון, מה אם זה יסכן גם אותי ואת הבריאות שלי?"
"כל כך רציתי לידה וגינלית, עכשיו הסיכוי שלי להצליח להגשים את החלום הזה ירד לאפס"
"קיוויתי לקחת דולה בלידה שלי, ועכשיו זה חסר טעם ותהיה לי בטח לידה סיוט"
"כמה חלמתי להניק את התינוק שלי, בטח זה לא יקרה בלידה הזו..."
"אני רוצה להניק, אבל כולם אומרים לי שאני משוגעת שאני חושבת שזה אפשרי"
וכמובן שאלות ותהיות על היום שאחרי:
"איך אצליח לטפל בשניים בו זמנית?"
"איך אצליח לאהוב ולהכיר שניים באותה המידה? מה אם אני אגלה העדפה רק לאחד מהם?"
"יש לנו כבר ילד אחד בבית, עכשיו נאלץ להזניח אותו"
"איך נכלכל שני תינוקות בבת אחת? כל דבר בהכרח צריך לרכוש כפול שתיים..."
"אין אף אחד שיכול לסייע לנו אחרי הלידה. אנחנו ממש לבד וזה הולך להיות ממש קשה עד בלתי אפשרי"
גם אני, אחרי טיפולי פוריות ארוכים, על אף ששמחתי שהטיפולים הסתיימו וזכיתי להיריון הנכסף, המחשבה על שני ילדים בו זמנית, על היריון מאתגר במיוחד, על הנקה שלא בטוח שתצליח כמו בילד הראשון, גם אני התמלאתי המון חששות ותחושת חוסר בטחון מאד גדולה שליוותה אותי לאורך כל ההיריון.
כל היריון, אצל כל אשה, בכל מערכת משפחתית נחווה אחרת. אלא שבהיריון תאומים, שמעצם היותו כל כך שונה בהתייחסות אליו, כבר מרגע הגילוי, טמון בו סוד גדול. סוד שהוא הזדמנות. סוד שהוא מסע גילוי מופלא על כוחות, מסוגלות, והרבה מאד אמונה.
*אמונה שהתקבלה כאן מתנה גדולה, אולי שתי מתנות, ושהגוף יודע לשמור על ההיריון הזה, למשך זמן רב, בבריאות שלמה.
**אמונה שהמתנה הזו היא אכן ברכה שמגדלת אמא ואבא עם חוסן ייחודי שקיים רק אצל הורים לתאומים.
***אמונה ששתי הנשמות הללו, שבחרו לבוא ביחד לעולם, הולכים לחוות חווית חיים שרק מי שהוא תאום בעצמו יכול להבין זאת.
אז כן, תאומים – יש עניין כזה!
שהוא הרבה יותר משני ילדים שמגיעים באותה חבילה ומכפילים את גודל המשפחה, שהוא הרבה יותר מהיריון כבד, פרוטוקול לידה ייחודי והנקה מורכבת ושהוא הרבה יותר מגימיק, זה אפשר לומר בוודאות, וכל הורה לתאומים יכול לספר על רגעי העייפות הקשים שהוא חווה ובה בעת אנשים מנסים לעודד אותו שזה בטח נורא מיוחד, וכיף, ושונה ושבטוח יהיה יותר קל כשהתאומים יגדלו.. והוא? הוא רק רוצה שהתאומים כבר ידעו לישון לילה שלם ויאפשרו לו לחזור לשפיות שהכיר לפני הלידה, וכל זה והתאומים בסך הכל בני חודשיים.
תאומים כמערכת בתוך מערכת משפחתית
היא זהות שטומנת בחובה מורכבות.
היא זהות שמתחילה בהרבה אתגרים, תהיות ושאלות והיא תמיד נשארת קצת כחידה להרבה אנשים, אבל היא בוודאות לא משהו שאפשר להתעלם ממנו.
כל אלמנט בה דורש התייחסות מיוחדת, הבנה עמוקה יותר של הדברים, היכרות עם נשיאת הזכרון התאומי שהוא לא מובן למרבית האנשים בעולם, ולא באמת נלקח בחשבון במצבי החיים השונים של ההורים ושל התאומים עצמם.
לא על ידי הרופא שמגלה לאשה לראשונה שהיא נושאת תאומים או מלווה אותה במהלך ההיריון, לא על ידי המיילדת בחדר הלידה, לא על ידי יועצת ההנקה וגם לא על ידי האחות בטיפת חלב. וגם מאוחר יותר לא על ידי הגננת או המורה בבית הספר.
עולם התאומים
ככל שעוברות השנים, על אף שמספר התאומים באוכלוסיה הלך ועלה, אני מגלה ואף מופתעת, שעדיין מתקיימת בורות וחוסר הבנה לגבי העולם הזה, עולם התאומים.
כמי שחוקרת וחיה את העולם הזה, הן כאמא והן כאשת מקצוע, אני נתקלת בכל מפגש שלי עם הורים לתאומים, בשלבים השונים של רצף החיים, מהיריון ועד בכלל, באוסף של אמונות ופרדיגמות, אפילו של הורים שהם בעצמם תאומים או מכירים את העולם דרך בני המשפחה, וזה בהחלט מפתיע, בפרט בעידן בו הידע נגיש באינטרנט, אבל גם ממפגשים עם המערכת הרפואית ומאוחר יותר עם מערכת החינוך.
אני מבינה בהחלט, שאין זה אומר שיש דרך אחת להסתכל על הדברים, אבל בעיני יש חשיבות גדולה ללמוד את הרב מימדיות של העולם הזה, של החוויה הזו.
זה נכון כאמור להורים עצמם, למערכת המשפחתית שאמורה לעטוף אותם, וגם למי שמלווה אותם בדרך הזו, החל מהרופא מעקב, דרך הדולה או המדריכת הכנה ללידה ויועצת ההנקה וכמובן המטפלת או הגננת בגן.