כאשר מדברים על זכויות נשים, אנו נזרקות מיד לשיח פמיניסטי, חלקו בראי ההיסטוריה.
סוד גלוי הוא, שמימים ימימה, זכויות נשים נרמסו בחברה פטריאכלית שראתה בהן, בנו, בעלות ערך נמוך משל הגברים. חברה כוחנית, בה מקום הנשים היה ברור והן שרתו את צרכי הגברים ללא כל זכויות ובוודאי שלא, הערכה.
החל מהמאה ה – 19, לאט לאט החלו נשים לצבור הכרה וזכויות ובארץ ישראל, עם העלייה השנייה, חלה התעוררות והכרה בזכויות נשים כחלק בלתי נפרד מתפיסת עולם סוציאליסטית הדוגלת בשיוויון.
זכויות נשים, זכויות אדם וחוק זכויות החולה.
בבואנו לדון בזכויות היולדת או זכויות נשים בלידה, עלינו לשאול את השאלה, מדוע איננו דנות ודנים בזכות המאושפז ממחלקה פנימית וכן דנות בשאלת זכות היולדת?
נקודת המוצא של מחברת מאמר זה היא, שזכותו של אדם על גופו ושהוא המחליט היחידי בשאלת בריאותו הנפשית והפיזית, אלא אם הוא אינו כשיר.
במחלקה פנימית יש לקבל את הסכמת המטופל לפעולה כלשהי ולערב אותו בשיקולים לביצועה ויש לכבד את החלטתו ואת בחירתו.
נדמה לי שעל המשפט הזה, האחרון, יחתמו רבים.
אבל כשזה מגיע לזכויות יולדות ויילודים לא תמיד הדבר נהיר וברור.
לעיתים נדמה שההיררכיה הממסדית נחשבת יותר מקול האישה, ממילוי רצונה ומההובלה שלה ללידה הרצויה עבורה ועבור פרי בטנה.
ואם נדמה לנו שזכויות האישה הן דבר ברור מאיליו ב – 2023, הרי שלעיתים מסתיים הדיון הפלורליסטי והוא הופך לשיח חד צדדי.
יש כאן תינוק
ואם הבאנו את החולה מהמחלקה הפנימית כהשוואה לאישה בלידה, הרי שנוסיף משתנה קטן אך משמעותי. אישה בלידה נושאת תינוק או תינוקת ברחם.
השיח הופך להיות מורכב יותר אך לפעמים התינוק הופך לקרדום לחפור בו כדי לשכנע את האישה ללדת בדרך זו או אחרת או להסכים לפרוצדורה מסוימת ואפילו השפה משתנה ואפשר לשמוע משפטים כגון: ״את רוצה שהתינוק שלך ימות״?
אז בוודאי יש כאן אחת, אחד או שניים שהמשפט הזה יטלטל אותם, אבל שמעתי אותו באזני ונשים יוכלו להעיד שהוא ודומיו נאמרים כאמצעי להניע נשים להסכמה.
הסכמה מדעת
הסכמה מדעת היא הגדרה משפטית. בבסיסה הסכמה מדעת ברפואה כוללת חשיפת מידע רלוונטי, עדכני ולעיתים גם המלצות לטיפול מול שיקולי דעת של מטופל.ת והסכמה או אי הסכמה או בקשה לטיפול חלופי מבחירה ומרצון חופשי. בישראל, הפרה של הסכמה מדעת נחשבת, על הניר, פגיעה באוטונומיה, עוד מושג משפטי המתייחס לנזיקין אותם אפשר לתבוע בעקבות חוסר העברת מידע רלוונטי או בביצוע פעולה על אף אי הסכמתו של המטופל.
מה זה קשור לזכויות נשים במרחב הלידה?
כאשר יולדת נכנסת למערכת שמעניקה לה ליווי לתהליכי היריון ולידה, היא מצפה לקבל מידע אמין שיסייע לה בבחירותיה.
יחסי הכוחות שנוצרו בין המערך הרפואי לבין מקבלי השירות כל כך התערערה שנשים רבות אינן בוטחות במערכת, במסריה ובמניעים שמהם היא מופעלת.
כשהקמנו את תנועת ״נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה״, ששמה שונה ל״תנועה לחופש בחירה בלידה״, הסלוגן שליווה אותנו היה: ״זכותה של אישה ללדת היכן שהיא רוצה, עם מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה״.
בבואנו לבדוק את שלושת התנאים הללו נראה שכיום אישה אינה יכולה ללדת היכן שהיא רוצה מאחר והאופציה הציבורית היחידה היא בתי החולים, מספר מלוויה מוגבל ולכן היא לא יכולה ללדת עם מי שהיא רוצה ולאו דווקא יכולה ללדת איך שהיא רוצה.
ההתעוררות שחלה בשנים האחרונות גם מתוך המערכת – מיילדות ואחיות מתחום ההיריון, הלידה והיילודים, תובעות את זכותן של נשים שקולן ישמע בבואן למערכת עמוסה ואולי אף שחוקה.
ההתעוררות הזו חשובה במיוחד, שכן כאשר נשים (וגם גברים) משלבות ידיים – הריוניות, נשים שכבר ילדו, מיילדות דולות, אחיות, עיתונאיות, מטפלות, עורכות דין, נשות תקשורת (וגם קומץ רופאים) ואומרות: הי, התהליך הזה צריך להתרחש באוריינטציה נשית, בהבנה לנפש האישה (רפואה מגדרית) ולצרכיה הגופנית.
פרלמנט ארגוני הלידה שהוקם על ידי התנועה לחופש הבחירה בלידה וכולל בתוכו גם את ארגון המיילדות, ארגון מיילדות הבית, ארגון המניפה – ארגון הדולות ועוד ארגונים חשובים שפועלים למען זכויות היולדות והיילוד ורווחתם הנפשית והגופנית, הוא בשורה נפלאה במרחב הלידה בישראל.
אני מזמינה את מי שקוראת וקורא שורות אלו, לעקוב אחרי הארגונים השונים, לקחת חלק בפעילות החשובה ויחד, לשנות את פני הלידה בישראל.
לידות משמחות!
